<h1>או"ז הלכ' שבת סימן מ"ה</h1>
<h2>דף מא.</h2>
והיכא שבירך לקרות בתורה והתחיל לקרות והנה חסר לפניו בס"ת או לא התחיל אלא שרצה להתחיל והנה חסר והחזיר שליח צבור זה ספר תורה לארון הקודש והוציא אחרת ופתח הפרשה שרוצה לקרות צריך הקורא לחזור ולברך פעם שנייה ולא סגי לי' באותה ברכה שבירך כבר על ס"ת הזה דתנן בסוטה פ' ואילו נאמרין וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים קורהו ע"פ ופריך בגמ' [שם מ"א ע"א] וליתי ספר תורה אחריתי וליקרי רב הונא בר יהודה אמר מפני פגמו של ראשון רשב"ל אמר לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה פי' שאם הי' מביא ס"ת אחר הי' צריך ברכה אחרת ואפי' אם היה רוצה מתחילה לכוין בשעת ברכה ע"מ שיקרא פרשה שני' בס"ת אחר לא מהניא לי' אותה כונה שא"כ דמהניא לרשב"ל אכתי [תקשי ליתי] ס"ת אחר ודומה למברך על הככר המוציא ונפל מידו שחוזר ומברך כדאיתא בירושלמי [עיין כיצד מברכין הלכה א'] ואינו דומה לאמת המים דמתחילה לא הי' דעתו על שלפניו כלל אלא על העתיד לבוא לפניו הא למדת שהמברך על הס"ת כדי לקרות זו הפרשה והובא לו ספר אחר שחוזר ומברך ורב הונא בר יהודה ורשב"ל לא פליגי אלא כל אחד מודה לחבירו דאיכא פגם ראשון וגם שאין מברכין ברכה שאינה צריכה טפי שייך, ודומה לההוא דאמר בבמה מדליקין [כ"ג ע"א] אמר אביי ודאי דבריהם בעי ברכה ספק דבריהם לא בעי ברכה רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן ופעמים החליפו שיטתיהם בכתובות [כ"ד ע"א] ובגיטין [ס"א ע"א]. וכתב ה"ר משה מיימון זצ"ל [פי"ב תפלה הכ"ג] אם צרכו לקרות שני ענינים מוציאין שתי תורות ולא יקרא איש אחד ענין א' בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה לפיכך קרא בשני עכ"ל וקשה לי דמשמע אבל שתי ענינים בשתי ס"ת קורא אדם אחד ואין כאן משום פגם והא אחרי מות ואך בעשור ובעשור שבחומש הפקודים שני ענינים [ואדם] אחד ותנינן דלא יקרא כה"ג בשתי ס"ת וקאמר רב הונא בר יהודה משום פגם של ראשון ונ"ב שרוצה לפסוק כרשב"ל דאמר לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה ולא מטעם פגם דהואיל והם שני ענינים אע"ג שקורא בשני ספרים ואין כאן פגם אא"כ היה קורא ענין אחד בשני ספרים ורב הונא בר יהודה ורשב"ל פליגי אהדדי או שמא רב הונא בר יהודה מודה לרשב"ל והוא אינו מודה לרב הונא בר יהודה.
